דהן נ' בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונה מיום 7.7.11 בה היה מעורב רכב שבוטח על ידי הנתבעת.

מטעם התובע העידה הנהגת, גב' סיון דהן, שסיפרה כי באותו בוקר הסיעה את שני ילדיה הקטנים לגן. תחילה הורידה את הילד הראשון בגן שנמצא ברח' סמטת הנורית, ולאחר מכן פנתה ימינה לרחוב הרב קוק והתכוונה לפנות שמאלה לסמטת הרב הרצוג. היא אותתה שמאלה, האטה, הסתכלה במראה לאחור והתכוונה לבצע פנייה שמאלה. היא הספיקה רק להטות את ההגה שמאלה כשלפתע הגיע ג'יפ במהירות ועקף אותה מצד שמאל בנתיב הנגדי וחבט בי בצד השמאלי הקדמי של המכונית. היא מיד בלמה, עצרה, וראתה אותו עוצר אחרי כ- 50-70 מטר קדימה, ליד מרכז מסחרי. לדבריה אמר לה הנהג השני כי הוא לא שם לב שהיא פונה שמאלה.

העדה הציגה לבית המשפט תמונות הממחישות כיצד עמד רכבה לפנות שמאלה לתוך הסמטה, כשהג'יפ הופיע במהירות ועקף אותה משמאל. היא הכחישה כי חנתה בחנייה וכי החליטה לצאת בדיוק כאשר עקף אותה הג'יפ ואמרה כי הייתה בדרכה לגן של בנה, רצתה לפנות שמאלה, ולא הייתה לה סיבה לעמוד שם, בטח לא שיש שם מעבר חציה לפני כן.

הנהג מטעם הנתבעת, מר גיל אספרן, סיפר כי נסע ברחוב הרב קוק מכיוון רחוב המלכים, הרחוב הוא יחסית ישר, והוא רואה מרחוק את הרכב שעומד ללא תנועה בצד ימין, במה שנתפס בעיניו כחנייה כפולה. הוא אותת ביצע עקיפה של הרכב ואז הרכב יצא בתנועה טיפה שמאלה, בעוד הוא עובר רק עם שני גלגלים לנתיב הנגדי, לא לגמרי. כשהרכב השני יצא הוא פגע בו עם החזית שלו בטמבון האחורי שלו. לאחר שעצרו הרכבים ראה שאין לו נזק, ולרכב התובע היה נזק קל בפינה השמאלית קדמית. לדבריו, התאונה לא ארעה במקום שהנראה בתמונות שהציגה התובעת, כי אם

יותר קדימה במקום שכמעט ולא ניתן לראותו בתמונות.

תחילה יש להכריע באשר למקום בו אירעה התאונה. בנקודה זו אני מעדיף את עדותה נהגת התובע על פני זו של הנתבע. הנהגת צירפה תמונות הממחישות כיצד רכבה עמד בפניה שמאלה לרחוב קטן (הרב הרצוג), ותמונות אלו תואמות הן את עדותה בבית המשפט והן את האמור בטופס ההודעה שמילאה לאחר התאונה וגם שם ציינה בפירוט את נסיבות התאונה ואף שירטטה תרשים של אופן התרחשות התאונה לרבות ציון שמות הרחובות כולל הרחוב אליו התכוונה לפנות שמאלה. מדובר בהודעה מפורטת למדיי שניתנה בסמוך יחסית לאחר התאונה באופן שיש ליתן לה משקל ראוי לחיזוק גרסתה של הנהגת. בנוסף, לפי עדותה היא נוהגת לעשות את המסלול על דרך השגרה ועדותה זו לא נסתרה ומה גם שציון שעת התאונה המצוין בטופס ההודעה תואם את שעת הבאת הילדים לגן. גם תוך כדי החקירה הנגדית השתמשה עדת התובע מספר פעמים במילה צומת, תוך כדי מתן תשובות ספונטניות ויש בכך כדי לחזק את מהימנות עדותה כי התאונה ארעה אכן בצומת ולא בהמשך הרחוב, כפי שטען נהג הנתבעת. לפיכך, אני מעדיף את גרסתה של עדת התובע בנקודה זו וקובע כי התאונה ארעה בעת שעמדה בצומת כדי לפנות שמאלה לרחוב הרצוג.

אין מחלוקת בין הצדדים כי נהג הרכב השני עקף את רכב התובע בעודו עומד. מאחר שעדות נהגת התובע כי אותתה בטרם הפניה לא נסתרה, הרי שהיא עשתה את המוטל עליה על פי הדין. הן מעדותה הראשית והן מהחקירה הנגדית עולה כי היא ראתה את רכב הנתבעת מאחוריה. אני סבור כי לאור מיקומה בצומת ומאחר שאותתה על כוונתה לפנות הרי שהיא רשאית היתה להסתמך על כך כי הרכב השני יאפשר לה להשלים את הפניה בבטחה ולא ינסה לעקוף אותה, ומדובר בהסתמכות סבירה על פי תנאי המקום והדרך. מאחר שקבעתי כי התאונה ארעה בצומת הרי שמדובר בעקיפה מסוכנת ואסורה (ראו תקנה 47(ה) תקנות התעבורה) בצומת.

לאור כל זאת אני קובע כי האחריות לתאונה היא על מבוטח הנתבעת.

הנזק הוכח באמצעות חוות דעת שמאי שלא נסתרה והעדה העידה כי לא היו לרכב תאונות קודמות.

לאור האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 10,761 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.7.11, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.